משפטיך תהום רבה / עורכים: אסף ידידיה גרשון גרינברג
תגובות הגותיות אורתודוקסיות לשואה.
אנתולוגיה הכוללת תגובות של רבנים לשואה, בזמן השואה ולאחר תקופה. גרשון גרינברג ואסף ידידיה.
356 עמ’.
כריכה קשה
מתוך אתר ערוץ 7
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם"
איך מסבירה קשת ההגות האורתודוקסית את פשר השואה. הירהורים אמוניים ליום הזיכרון
מנחם רהט , כ"ה בניסן תשע"ז 21/04/17 07:28
נסיון מרתק להכיל את כולם תחת קורת גג אחת, נעשה באחרונה בספר המרתק 'משפטיך תהום רבה' (הוצ' מוסד הרב קוק, ומכללה ירושלים, תשע"ו; נערך בידי חוקרי השואה גרשון גרינברג, אסף ידידיה ואסתר פרבשטיין). הם חילקו את מיגוון ההצעות האורתודוקסיות לפיענוח חידת השואה, לששה שערים: הפתרונות שקמו בתנועה החסידית; בבית מדרשו של החת"ם סופר; בתנועת המוסר; בתנועת תורה עם דרך ארץ; בציונות הדתית; ובמחנה האולטרא אורתודוקסי.
מומלץ מאוד לעיין במאסף החשוב. אך למי שלא יספיק להגיע אליו בשבוע זיכרון השואה, הנה רסיסי מחשבותיהם. עיון בדוגמיות הללו, מצביע על קשת של פתרונות, החל מחיפוש האשם בבית פנימה, ועד להטלת האשם על התנוונותם המוסרית של אומות העולם.
3. כך למשל כתב הרב יוסף יצחק שניאורסון, הרבי השישי בשושלת חב"ד, שחולץ מוורשה הכבושה ב-1939 ושרד את השואה בארה"ב, כי שורש האסון הוא באובדן האמונה היוקדת ב"אני מאמין בביאת המשיח". הפתרון טמון באימוץ הסיסמה שטבע: "לאלתר גאולה!".
בבית מדרשו של החת"ם סופר, שגרס 'חדש אסור מן התורה', האשימו בשואה את הניוון הרוחני של האנושות שמחוץ למחנה ישראל. השואה היא "כתם האנושות והתנוונותה", כתב הרב מאיר מאירי (פויערוורגר), וטען כי האפיקורסות בעולם הרחב "הסירה את תפארת הנשמה מן האדם, והישוותה דם אדם לדם חיות ובהמות".
הרב יחזקאל סרנא, לשעבר ראש ישיבת חברון ואיש תנועת המוסר, ראה את השואה כהתגשמות של התוכחה (דברים ל'): "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים". אך דווקא משום שהתממש חלקו הראשון של הפסוק, בשתיית כוס התרעלה עד תומה, מובטחים אנו בהתממשות חלקו השני.
4. במחנה הציונות הדתית הסביר הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק, שהשואה הוכיחה שהקיום היהודי בגלות, אין בו כדי להבטיח את המשכיות החיים היהודיים, לא במישור הקיומי ולא במישור הרוחני; והפתרון הוא – מדינת ישראל:
"בעצם ליל הבלהות מלא זוועות מידאנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט... בליל זה גופו צף ועלה הדוד: הא-ל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום והתחיל לדפוק בפתח אוהלה של הרעיה הסחופה והדוויה... ומהכּאות אלה בפתח הרעיה עטופת האבל, נולדה מדינת ישראל". מוראות השואה הם, איפוא, מבוא הכרחי להקמת המדינה ולסיומה של הגלות.
5. כגודל הנסיונות לפענח כך גדלה עוצמתה התפלצתית של החידה עצמה. ואין פותר. עם ישראל מוסיף לעמוד מלא תהיות וחסר אונים מול עוצמתם ונוראותם של 'כבשי דרחמנא', מחפש מענה ואיננו, כי לקח אותו האלוקים, ואנו נותרנו עם התובנה הבסיסית שאולי מבטיחה כי לעולם לא נבין: "כי לא דרכי דרכיכם, ולא מחשבותי מחשבותיכם".
